כמות מינימום לסדרה הראשונה: מה כדאי לחשב לפני שמתמקחים
מינימום של כמה אלפי יחידות נראה כמו מחסום. אבל כמעט תמיד הוא נשען לא על הקרם אלא על האריזה, וזה משנה את השיחה.
כשהמפעל נוקב בכמות מינימום של כמה אלפי יחידות, התגובה הראשונה היא בדרך כלל אחת: לבקש פחות. כדאי לפתוח את השיחה בדבר אחר — בהבנה מאיפה המספר הזה מגיע. אז גם הבקשה תהיה מדויקת יותר.
מאיפה מגיע המינימום
לעיתים הרחוקות ביותר את המגבלה קובע המוצר עצמו. טכנית אפשר לייצר פחות תרכובת, פשוט העלות ליחידה תעלה.
לרוב את המינימום קובעת האריזה. לספק הבקבוקים יש כמות מינימום משלו, להדפסת התוויות משלה, לקופסה משלה. יחד הן יוצרות את המספר הסופי שהמפעל מציין בפניכם.
והשלישי — כיוון מחדש של קו הייצור. מילוי אצווה קטנה לוקח כמעט אותו זמן כמו גדולה, ולכן הזמנה קטנה יקרה יותר ליחידה, גם כשמקבלים אותה.
מה לחשב לפני המשא ומתן
את העלות ליחידה בכמות המינימום ובכמות כפולה. ההפרש מתברר לעיתים קרובות כקטן ממה שנראה, ואז אין טעם להתווכח על המינימום.
את קצב המכירה. שלושת אלפים יחידות במכירה של מאה בחודש הן שנתיים וחצי, וחיי המדף של קוסמטיקה קצרים מזה בדרך כלל. כאן המינימום מגביל לא את הארנק אלא את המדף.
ואת עלות הכסף. משלוח שישכב שנה הוא כסף מוקפא, ויש להביא אותו בחשבון לצד מחיר הרכישה.
איך להקטין את המינימום בלי לבקש הנחה
לצמצם את מספר הפריטים ולהעמיק כל אחד מהם. שלושה פריטים של אלף יחידות יקרים כמעט תמיד יותר מפריט אחד של שלושת אלפים.
לקחת אריזה מהמלאי במקום צורה ייחודית. זה מסיר מיד את המגבלה העיקרית.
ליצור שתי גרסאות מאותה תרכובת: למשל, אותו קרם בשני נפחים. התרכובת מיוצרת פעם אחת, ורק המילוי שונה.
ולהסכים לפקק או למשאבה הסטנדרטיים של המפעל. פרט קטן, אבל כמות המינימום נשענת לעיתים קרובות דווקא עליו.
מה לשאול את היצרן
האם המינימום מחושב לכל פריט או להזמנה כולה.
איזה רכיב בדיוק קובע את המגבלה: התרכובת, הבקבוק, הפקק, הקופסה או ההדפסה.
מחיר ליחידה בשתי רמות כמות, כדי לראות את המדרגה.
חיי מדף מתאריך הייצור, ולא מתאריך המשלוח: אלה דברים שונים, וההפרש מגיע לפעמים לכמה חודשים.
והאם אפשר להשאיר חלק מהמשלוח במחסן המפעל ולשלוח אותו בחלקים.