כשהמפעל מייצר את האריזה בעצמו: מה זה משנה עבור הקונה
רוב מפעלי הקוסמטיקה קונים את האריזה. אלה שמייצרים אותה בעצמם נותנים לקונה שני דברים: זמן אספקה קצר יותר וכמות מינימום נמוכה יותר. אבל לא תמיד ולא בכל דבר.
מפעל קוסמטיקה ויצרן אריזות הם בדרך כלל חברות נפרדות. המפעל מייצר את התרכובת וממלא אותה במה שקנה מספק חיצוני. חלק מהמפעלים הקוריאניים בנויים אחרת: הזרקת הבקבוקים והפקקים וייצור הקופסאות נעשים אצלם בתוך הקבוצה. עבור הקונה זה לא פרט במבנה הארגוני, אלא כמה השלכות מעשיות.
מה משתנה בזמני האספקה
נעלמת ההמתנה בתור של מישהו אחר. כשספק חיצוני מזריק את הבקבוקים, ההזמנה שלכם נכנסת ללוח הזמנים שלו, והמפעל לא יכול להשפיע על כך.
שינוי כבר אינו אסון. החלטתם להחליף פקק באמצע הפרויקט — בתוך הקבוצה זה דיון בין שתי מחלקות ייצור, ולא הזמנה חדשה מספק חדש עם זמן אספקה חדש.
אבל "בתוך הבית" לא אומר "מיד". עדיין צריך לייצר תבנית, ההזרקה עדיין נכנסת לתוכנית הייצור, ויצרן הגון יציין בפניכם את לוחות הזמנים האלה.
מה משתנה בכמות המינימום
זה העיקר. את המינימום להזמנה קובעת לרוב לא התרכובת אלא האריזה, והוא נשען על כמות המינימום של ספק הבקבוקים החיצוני.
כשההזרקה נעשית בבית, הגבול הזה הופך לנושא למשא ומתן ולא לחוק טבע. לעיתים המפעל מסכים לכמות קטנה יותר, כי הוא עצמו מחליט איך להעמיס את המכונה שלו.
על זה צריך לשאול ישירות. עצם קיומה של הזרקה עצמית לא מוריד את המינימום: מה שמוריד אותו הוא נכונות המפעל לדון בו.
היכן היתרון נעלם
אם אתם צריכים צורה שהקבוצה הזו לא מזריקה, היא תיקנה מבחוץ, בדיוק כמו שכל מפעל אחר היה קונה אותה. ייצור עצמי מכסה את מגוון הצורות של הקבוצה, לא את כל הצורות שבעולם.
ויש גם צד שני: ספק יחיד לכל השרשרת. אם קו ייצור בקבוצה נעצר, אצלכם נעצר הכול בבת אחת, ולא רק חלק אחד.
מה לשאול את היצרן
אילו רכיבים בדיוק מיוצרים בבית ואילו נרכשים: בקבוק, פקק, משאבה, שפופרת, קופסה, תווית.
האם יש קטלוג של צורות מהמלאי, והאם אפשר לקבל אותו לפני הדיון במחיר.
האם כמות המינימום יורדת כשמשתמשים בצורות שלהם, ובכמה.
למי שייכת התבנית אם תיוצר עבורכם, והאם אפשר לקחת אותה במעבר למפעל אחר.
ואת זמן ייצור התבנית בנפרד מזמן ייצור המוצר.